תחרות אין דבר כזה חלק ד'

ככל שאנחנו מרחיקים את התחרות ממערכות היחסים העסקיות שלנו, החיבור שמתאפשר עכשיו יוצר את המרחב לרמה ה 2 של מערכות יחסים עסקיות, זו שהופכת אותנו לעסק יותר ויותר אכפתי.

תמונה של אריאל בשחור לבן יושב מול המצלמה עם משיכת מכחול שחושפת צבע

הרמה השנייה היא רמת השותפויות:

כאן אנחנו מתחילים לצאת מעצמנו,

ולחפש לעצמנו קבוצות השתייכות, או מערכות זוגיות של שותפויות.

כאן הנטל מתחיל להתחלק.

בקבוצות השתייכות - כמו קבוצות מקצועיות של קולגות, או קבוצות נטוורקינג למיניהן, מתפזרת הבדידות ואנו מתחילים לנשום ולראות את הפוטנציאל שטמון בהיכרות עם קולגות, עם מעגלי כוח (אנשים ששי לנו קהל דומה ואנו פותרים להם בעיות שונות), אנחנו מתחילים ביצירת קשרים במקומות שבהם אנו מזהים תועלת הדדית ומשתדלים לשמר רמה סימטרית של נתינה וקבלה.

אפשר לשהות ולתפקד ברמה הזו, בצורה סבירה,

ועם זאת, גם הרמה הזו שוחקת אותנו בהדרגה,

בעיקר בגלל שאריות של פחד ונפרדות שעדיין אוחזות בנו ומשאירות אותנו מחוברים לאינטרסים צרים וקצרי מועד יחסית.

זו לא סיבה להימנע מהרמה הזו.

כשמתחילים ממנה נפתחות הזדמנויות ואפשרויות שסוללות את הדרך לרמה השלישית והאחרונה - רמת הסינרגיה.

איפה בעסק שלך התחילה הרמה השנייה להיווצר?

איך זה מרגיש?

במה ואיך זה קידם אותך ואת העסק שלך?

מחכה לשמוע!